האם נצטרך לתרום לנצח?

האם לנצח נצטרך לתרום מכספנו האישי כדי שמישהו אחר יחיה טוב יותר? האם לנצח הרווחה של אחרים תהיה תלויה בנו?

שאלה זו נוגעת לליבת המתח בין אחריות אישית לצדק חברתי. מצד אחד, רובנו מאמינים שכל אדם זכאי לתנאי חיים בסיסיים ולהגשמה עצמית. מצד שני, המשאבים מוגבלים ולא תמיד ברור מהי חלוקת האחריות .הראויה בין הפרט לקולקטיב

יש הטוענים שצמצום פערים הוא באחריות המדינה בלבד. עליה לדאוג לרווחה באמצעות מיסוי הוגן ושירותי רווחה. אחרים סבורים שיש חובה מוסרית על כל פרט לתרום לנזקקים מעבר למיסים, בין אם בתרומות כספיות או בהתנדבות.

דעתי היא שעלינו לשאוף לחברה שמאפשרת חיים בכבוד לכל אזרח מתוקף ערך האנוש השווה של כל אדם. ואת זאת באחריות המדינה להבטיח בחקיקה ובמדיניות ציבורית. עם זאת, תרומה אישית, במידה ועל פי היכולת, היא ביטוי לאחריות ולאכפתיות. נתינה מרחיבה את הלב ומחברת בין אנשים.

נקווה שבעתיד נצליח כחברה לצמצם פערים בדרך של צדק חברתי, אך שגם נמשיך לתרום מרצון ולהתנדב מתוך דאגה לזולת מבלי לצפות לתמורה. ייתכן שלעולם לא נוכל למגר לגמרי את המחסור, אך ביחד נוכל לבנות עולם טוב יותר עבור אחרים שצריכים את העזרה שלנו..