"כי אין להם מישהו אחר"
לתת מעצמנו ולעצמנו לקשישים ולשורדי שואה – תורמים ומחלקים ארוחות חמות
כשנפתחת הדלת
כשנפתחת הדלת של קשיש בחשש, שמתחלף לחיוך שמצטרף לשלי, משהו נפתח בשנייה והלב מתמלא.
תחושת שליחות ממלאת מציפה אותנו המתנדבים, וזה לא משנה אם בחוץ חמסין או קור אימים וגשום.
וכמו שאמרה לי מתנדבת: "החיוך שלהם והתודה שווים הכל". ככה פשוט.
נעים מאוד
אני אביבית, פעילה במיזם מדהים שבו מתנדבים מחלקים ארוחות חמות לשורדי שואה ולקשישים.
יש לי קבוצת מתנדבים מדהימה בווטסאפ שבה יש נשמות טובות בכל הגילאים, ואת האתר הצעיר הזה שחשבתי שיכול לעזור להנגיש את הפעילות לעוד אנשים.
איך זה התחיל?
נחשפתי למיזם בממהלך תקופת הקורונה, מצד אחד מאוד התחברתי ומצד שני הייתי חשדנית כדרכי בחודש.
החלטתי לראות במו עיניי מה קורה פה. אחרי שקצת התבשלתי עם עצמי, התנדבתי לחלק ארוחות חמות לשורדי שואה ולקשישים. אני זוכרת את החלוקה הראשונה כאילו זה היה היום. זה היה מרגש בטירוף.
לקח לי קצת זמן לדבר על זה כי המפגש עם הקשישים הרגיש מאוד אישי ואינטימי. אבל אז התחלתי לספר בהתרגשות על הפעילות לכל מי שנקרה בדרכי (גם זרים שנפלתי עליהם). גיליתי שהסיפורים מרגשים אנשים ברמות שלא ציפיתי להן למען האמת. גם גיליתי שאנשים רוצים לעזור במה שהם יכולים.
גיליתי שהרבה אנשים רוצים לסייע לקשישים אבל לא באמת יודעים איך להגיע אליהם. אנשים רוצים להתנדב ולתרום כספית אבל לא בטוחים על מי אפשר לסמוך. בדיוק כפי שאני הרגשתי בהתחלה.
פתחתי קבוצת מתנדבים בווטסאפ כדי להנגיש את הפעילות בדרכי. זה התחיל מ 4 בני משפחה וחברים רק כדי שלא ארגיש בודדה בקבוצה :).
לא באמת ידעתי לאן זה הולך אבל ניסיתי לעשות מה שאני יכולה. בתוך כמה שבועות הקבוצה גדלה ויש בה כבר מאות מתנדבים מדהימים (כן. צודקים. זה באמת מדהים).
את האתר הזה בניתי כדי שיהיה עוד ערוץ לספר על המצב הקיים ולהנגיש את הפעילות. המטרה היא לאפשר לכם לעשות את מה שרציתם לעשות כנראה כבר מזמן. או לא יצא לכם לעשות מספיק כמו שרציתם – פשוט לעשות טוב.
מה עושים פה בעצם?
במסגרת המיזם המדהים של "לחיות בכבוד", בכל יום מעל 2,000 קשישים מקבלים ארוחות חמות ישר לפתח הבית.
כדי שעוד קשישים ושורדי שואה יקבלו ארוחות חמות בכל יום, חיוך ותשומת לב, צריך כמה שיותר תרומות מאנשים פרטיים עם נשמות טובות. .
ככל שנתגייס יותר ונתרום עוד ארוחות חמות, ככה עוד קשיש ועוד קשיש יוכל להסתובב בראש מורם. בלי לדאוג לאוכל ופשוט… לחיות. אין לנו זמן לחכות שמישהו אחר ירים את הכפפה, הם צריכים לאכול עוד היום. מחר.הפתרון הוא אנחנו. כל אחד מאיתנו שייתן משהו למישהו. אחד.
זו הרי לא רק הארוחה החמה שהם מקבלים בזכותכם
כשהקשישה היפה יושבת לבדה על כיסא מרופט
כשאני רואה את רחל הקשישה המקסימה יושבת לבדה על כיסא מרופט, מתחת לבניין הישן שלה, נמחץ לי הלב. ואז היא רואה אותי עם השקית והחמגשיות, ומייד עולה חיוך בפניה היפות. הלב שלי מתמלא. יושבת מולה והיא מספרת לי שהיא לא זזה מהכיסא, כי היא פוחדת ליפול. לקומת הכניסה היא הגיעה במעלית הישנה, אבל כדי לרדת מהבניין יש עוד כמה מדרגות. זה כבר יותר מדי בשבילה.
אז לחשוב על זה שהיא לבדה, מתקשה ללכת, על זה שהבילוי שלה הוא להחליף בגדים ולרדת למטה לתחתית הבניין, ושאם לא היינו מביאים לה אוכל לא היה לה מה לאכול, זה קשוח.
אבל לראות מה הארוחה והביקור שלי עושה לה, זה מדהים ואסור שזה ייפסק.
לא רק שאסור שזה ייפסק, חשוב להרחיב את הפעילות הזו. חייבים להגיע לעוד קשישים, ורק בזכות התרומות שלכם זה ימשיך לקרות.
.כי לזכור את הקשישים ולגלות אמפטיה זה נחמד וחשוב, אבל זה לא ימלא להם את הבטן הריקה
הם רוצים לחיות ונאחזים בחיים, למרות שלא פשוט להם. ואנחנו יכולים לעזור להם לעשות את זה. תרומת ארוחות חמות של אנשים טובים כמוכם וכמוני מאפשרת לאנשים היקרים האלה לחיות בכבוד את הזמן שנותר להם. זה מאפשר להם:
לא לדאוג לאוכל.
וכן לדעת שיש מי שאכפת לו מהם ושלא שכחנו אותם.
ובאנלוגיה, כיד הדמיון הטובה עליכם…
“
As we express our gratitude, we must never forget that the highest appreciation is not to utter words, but to live by them
John F. Kennedy
עכשיו הזמן לפעול – יותר מתמיד. מי יודע אם הם עוד יהיו פה מחר…
דמיינו עולם ללא רעב ודאגה לאוכל בכל יום
דמיינו עולם ללא רעב, שבו קשישים לא צריכים לדאוג שלא תהיה להם ארוחה חמה היום, או לעמוד בקושי על הרגליים ולבשל. במיזם הזה, מתנדבים מסורים מציעים את זמנם כדי לארוז ולמסור ארוחות חמות מזינות ומבטיחים שאף קשיש או שורד שואה לא יישאר רעב. לפחות אלה שברשימה.
בזכות היוזמה הזו אנחנו יכולים לתת לא רק ארוחה מזינה אלא גם תשומת לב, קשר עין, קשר אנושי (לפעמים היחידי באותו יום), כבוד, נוחות וגם לתת שקט נפשי, לפחות לימים הקרובים – שאין צורך לדאוג לארוחה.
לטיפול בקשישים יש חשיבות עליונה בחברה שלנו
מגיע לאנשים האלה, שצברו שפע של חוכמה וניסיון חיים, שיכבדו אותם ויתמכו בהם ולא רק בדיבורים. אלא במעשים. הם מתמודדים עם מגבלות פיזיות, אתגרים בריאותיים ופגיעות רגשית. זו האחריות שלנו להבטיח את הרווחה שלהם, לא רק כי הם הקשר שלנו לעבר, אלא גם כי יש להם חלק משמעותי בעיצוב העתיד שלנו.
כשאנחנו מסייעים להם באמת אנחנו מכבדים את התרומה שלהם למדינה, שומרים על הכבוד שלהם ומוקירים להם תודה על הנתיבים שהם סללו עבורנו.